טקס יום הזיכרון תשס"א

 

בעוד כחמש דקות נתחיל בטקס , אנו מבקשים מהקהל לשבת ולכבות פלאפונים .

 

יום הזיכרון הוא יום שבו קול המוות מתגלגל מעצמו , יום שבו המוות לובש קול צפירה ומכה כל אוזן. כל הימים הם ימי הזיכרון שלנו וגם כל הלילות .

יום הזיכרון הוא ראש השנה לזיכרון החי של המתים , הוא יום האהבה החיה בלי קץ, יום הגעגוע הנכמר בלי הרף ויום ההגיון המצמת בלי תקווה!

 

 

בהתקדש יום הזיכרון  ה- 53 למדינת ישראל

אנחנו ניצבים כאן בעיניים מלאות חשכה ודמעות ,

בלב שבור ונדכא , בנפש קרועה ומרותחת , באנו לספוד לכם .

על הקיר הזה מולי נמצא = אתה

בתוך מסגרת , מצבה = ילדי

ובתוכו= אני

ובתוכה = ליבי

ובתוך ליבי = אתה

בתוך ליבי אתה בני , בכל יום , בכל עת ובכל שעה .

 

 

ליום הזה קוראים יום הזיכרון                                           

ומשמיעים צפירה , ועומדים דום

ומדברים "עליהם"  " שנתנו הכל "                                     

" שהקריבו "  ואומרים " בזכותם "                                   

ומדברים עלינו שנשארנו

הכל בלשון רבים .

הם " המחיר " , " הגיבורים " .

הם האנשים שהיו ועודם

ובכל זאת אינם .

והם באמת רבים רבים מדי .

ואתה אחד .

ובהשמע הצפירה

בשקט הזה הכואב

ובדום הזה הנוקב

אתה איתי ואני איתך 

רק איתך

ועיני דומעות .

ואני חושבת-

הרי בצפירה הזאת לא ישמעו

אם אזעק בקול , בכל הכוח:

אלוהי המלחמות

די

עד מתי ?

למה?

לא עוד !

 

 

 

להורדת הדגל לחצי התורן ולאמירת יזכור הקהל מתבקש לקום . (תרועת חצוצרה והורדת הדגל לחצי התורן והדלקת לפיד הזיכרון ) .

 

יזכור .

 

יזכור עם ישראל את בניו ובנותיו אשר חרפו נפשם במאבק על המדינה בדרך , ואת חיילי צבא ההגנה לישראל אשר נפלו במלחמות ישראל .

יזכור ישראל ויתברך בזרעו ויאבל על זיו העלומים וחמדת הגבורה , קדושת הרצון ומסירות הנפש אשר נספו במערכות הכבדות.

יהיו גיבורי הדרור והניצחון , הנאמנים והאמיצים , חתומים בלב ישראל לדור דור . נזכור אחים ורעים בוגרי בית ספרנו אשר נפלו ואינם עמנו היום .

 

-         רשימת הנופלים

 

-         אפשר לשבת

 

 

משאלת אבל תמיד מחפשת לעצמה מילוי אמיתי

היא אינה סתם " מי יתן "  או " הלוואי " שדוהה , משתנה ונמחק מדי שעה בשעה.

משאלת אבל בעינה עומדת לא נמוגה , לא משתכחת .

משאלת לב כזו , עשויה געגועים , לחזור לעולם שאין אליו חזרה , לכן היא בעינה עומדת .

משאלת לב כזו מבקשת , שישוב אלינו מי שלא ישוב , לכן היא לא נמוגה .

משאלת אבל עשויה געגועים וכיסופים , עשויה מהמיית הלב וערגת הנפש וסערת הרוח , בעינה עומדת , לא נמוגה .

בני בני מי יתן מותי אני תחתייך , בני בני .

 

מקהלה: היה הוא אפור .

 

 

כאשר התקרבנו , האישה כבר ישבה על שפת האבן , היא חייכה בהצטדקות .

" יש לו היום יום הולדת " ,  " היום הוא בן 40 " .

 

"בכל יום הולדת אני מביאה לו ציפור גן עדן" אמרה האישה . וזכרתי איך בפעם האחרונה כשהתרחקנו , מזוית העין ראיתי אותה נעמדת לפני הנרות מתכופפת ומצמידה שפתיה לשפת האבן באמצע , במקום של המצח !

ושאלתי את עצמי אם היא מנשקת את בנה החי או בנה המת ואמרתי לעצמי; את בנה המת , ודאי את בנה המת והרי לעולם הוא  בנה המת , והיא עדיין ממלמלת "לא שכחתי ילד ולעולם אזכור חלק ממני חי בך ואתה בן המתים, וחלק ממני מת ואני בן החיים " !

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

אל אלוהי אמהות:

מה ידעת אתה על פחד בלב ?

בצאת הבנים אל קרב עם אויב .

אל אלוהי אמהות

לו שקעו עיניך בבאר הדמעות

לו לבך מבשר ודם

כליבו של אדם

יאזין אל קולה של האם

אל אלוהי אמהות דומם !

 

 

 

שלנו הנער הזה , והיינו רוצים לחשוב שהגיע למקומו בשלום , שהוא פרק תרמילו ונישקו , פשט את מדי המלחמה ולבש מדים של שלום .

ויש מי שמקבל את פניו ומחבקו וטופח לו על גב

ויש מי שמנשק ומרפא את פצעיו .ושם ישנו בית אחר שגם בו אוהבים את השב וגם שם מכינים לכבודו על המרפסת ארוחה של שבת . ושם הוא יושב ומספר עלילות לאחיו להוריו , ובסתר ליבו הוא נרגש כשהוא מחבקם יחדיו .

כיום הוא רחוק ואיננו שומעים את קולו , רק הרוח תרעד ואנחנו אומרים כי קרוב , ועימנו  וכאן  הוא לעד .

 

 

 

האם השלישית .

 

 

 

פתח לנו שער

ביום הזה השקט

שבע שנים אחרי הרעש ,

ואני לא יודעת

כמה לפני הרעש הבא

פתח לנו שער

אולי יבואו בו

הרחמים והאהבה .

 

 

על דעת המקום ועל הקהל

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

הלוואי

שמענן תרד עלינו קשת

הלוואי

שלעולם הזה יש תקנה

הלוואי

ולא תאבד לעד המתנה

הלוואי

ועוד נשב בצל התאנה

הלוואי

שלא נכאב ואיש אחיו יאהב

הלוואי

ויפתחו שוב שערי גן עדן

הלוואי

ולא ישא עוד גוי אל גוי חרב

הלוואי

ולא ננטוש את דרך התקווה

הלוואי

יהיה רחום עד ערב

הלוואי

שיש סיכוי אחד לאהבה

הלוואי

ויתמזגו מזרח ומערב

הלוואי

ונחדש ימינו כאן כקדם .

 

לשירת התקווה הקהל מתבקש לקום . התקווה .

 

תם הטקס .  צאתכם לשלום .